אז למה עצבנתי את אנשי הספר?

‎‎פרסום‎ by ‎החלום האמריקאי לסופרים ישראלים‎.‎

כמה מילים על האנשים שימנעו ממך להיות סופר

בחודשים האחרונים יצא לי לפגוש הרבה סופרים. חלקם מפורסמים מאוד, שכתבו כבר רבי מכר בישראל. חלקם פחות. חלקם עדיין לא הוציאו אפילו את הספר הראשון – אבל בדמיון שלהם, בראש שלהם, הם כבר סופרים. הם כבר אחרי הספר השלישי שלהם.

אני מכיר אותם. אני בדיוק כמוהם. את הסיפורים הקצרים הראשונים שלי כתבתי בתיכון, ולאחר מכן בצבא, ואחריו. לא היה לי אומץ לשלוח אותם לשום מקום. בקושי הראיתי אותם לחברים. 

האדם הראשון שמנע ממני להיות סופר, היה אני.

*

עברו מספר שנים. גדלתי, התבגרתי, והפכתי לכותב מקצועי. בפרסום. כתבתי הכל – רק לא את מה שבאמת רציתי לכתוב. את הסיפורים שלי. את מה שבקרביים שלי. פשוט הייתי עסוק מדי לכתוב לאחרים. לא היה לי את הכוח לכתוב לעצמי.

האנשים מסביבי, שהעריכו אותי מקצועית, פשוט שאבו אותי לעולם שלהם. לא היה לי זמן להיות בעולם שלי, לכתוב את המילים שלי.

*

אבל אז כתבתי סדרת טלוויזיה, ונשבר לי מהפרסום. מכרתי את חלקי במשרד הפרסום לשותפים שלי, ופשוט ישבתי לכתוב. היה לי זמן, היה לי אומץ, היה לי מספיק כסף (אז) כדי לא לעבוד חודש. 

את הספר הראשון שלי, "אל מלא רחמים", ילדתי בדיוק 12 שעות לפני שאשתי ילדה את הבכורה שלנו. כמה סמלי.

ואז התחילו המכתבים להוצאות הספרים. ההתמודדות חסרת הסיכוי הזו, עם מאות כתבי יד אחרים שמוגשים להם. ומכתבי הדחייה מההוצאות. כל כך הרבה מכתבי דחייה.

הלקטורים היו המשוכה אותה התקשיתי לעבור. הם כמעט ומנעו ממני להיות סופר. 

*

עד שהגיע מכתב אחר. חריג. מהוצאת ספרים קטנה.

בעל ההוצאה התלהב מהספר שלי. מאוד. התלהב עד כדי כך שהוא אפילו לא דרש כסף כדי להוציא אותו. זה מה שגרם לנפילתו, בסופו של דבר – כי הוא לא הבין ששוק הספרים מחייב את ההוצאות הקטנות לדרוש כסף מהסופרים שלהן. כי בשוק הספרים הישראלי אי אפשר להתקיים. 

זו הבעיה של כולם בישראל - אבל אז זו היתה הבעיה שלו בלבד. הוא הוציא לי את הספר. זה היה לפני יותר מעשור, ועד היום אני מקבל מכתבי תודה מקוראים שפוגשים בו בספריה נידחת של קיבוץ זה או אחר.

ההוצאה פשטה את הרגל. כמובן שלא קיבלתי שקל כתמלוגים. היום, בכלל המצב קשה עוד יותר. כדי להוציא ספר ראשון אתה כמעט חייב להוציא קודם 20-40 אלף ₪ מהכיס שלך.

הוצאות הספרים - וההוצאות על הספרים - הן אלה שימנעו ממך להיות סופר.

*

רק שעכשיו זה כבר לא נכון. מי שרוצה להיות סופר – ההוצאות לא ימנעו ממנו להיות סופר. 

כל אחד יכול להוציא ספר, תוך חודש, בחנות הספרים הכי גדולה בעולם. איפה שגם הספרים שלי נמצאים. 

גם הלקטורים לא ימענו ממנו להיות סופר. לאמזון אין לקטורים. רק הקהל שופט, בלי שומרי סף ושיקולים זרים. 

ואפילו שיקולי הסביבה נעלמים. אפשר לכתוב בשם בדוי. איש לא יידע. 

גם הכסף לא ימנע ממנו להיות סופר. הרי באמזון כמעט לא עולה כסף להוציא ספר, למי שיודע איך לעשות את זה. ספר אחד, שניים, עשרים – אפשר להוציא בלי גבול ובלי הפסקה. 

אפילו עלות התרגום לא יכולה לעצור אותך! אפשר היום לתרגם ספר לאנגלית באלפיים ₪. זה מדהים, וזה פותח את כל השערים.

*

לסופר, זו חירות עצומה.

החירות להיות נאמן לקול הפנימי שלך. החירות למכור לקהל, בלי מתווכים, בלי שום צורך למצוא חן או לספק את הרצון של מישהו אחר. 

זו גם החירות להיעזר בכוחות המקצועיים שהסופר בוחר. ירצה - ישתמש בעורך פרטי. ירצה - ירכוש הגהה. או לקטורה. או עיצוב עטיפה, והיום אפשר לרכוש את זה לא ביוקר כלל. 

לפני עשר שנים זה לא היה אפשרי. היום זו מציאות. כל מה שצריך לדעת זה איך לעשות את זה. 

וזה מה כתבו במעריב. לא עלינו

http://www.nrg.co.il/online/47/ART2/482/655.html

פוסט אורח של הרצל פרנקל, מחבר הספר "מאה ועשרים פחות אחד" (וגם לקוח שלי)

"למרות עברי המרובע (מהנדס מכונות) כתבתי ספר מתח מרתק שכמובן נדחה על ידי כל ההוצאות לאור. כמובן שכולן שמחו להפיק אותו תמורת עשרים וחמישה אלף שקל וצפונה. 

בסוף בחרתי ב"סטימצקי חממה ספרותית" (בעשרים ושניים אלף שקל), נכוויתי והתאכזבתי מאוד. מסתבר שלא רק אני התאכזבתי אלא כמעט כל מי שהפיק בדרך זו. 

מתוך כעס זה ובמגמה לאפשר לכל כותב לראות את ספרו בדפוס, הגיתי את book4u. את ספרי הראשון כתבתי במשך כעשרים שנה ועדיין לא הסתיים. כרגע הוא ממתין שאתפנה ואפיק אותו בהנחיית הקורס של לירון. הספר הוא באנגלית ואני מעונין להפיץ אותו באמזון.

לפני כשמונה שנים התחלתי להשתתף בסדנאות לכתיבה יוצרת - גיל הראבן, דורית זילברמן ואמנון ז'קונט. ואז נולד הספר, "מאה עשרים פחות אחד". הסיפור מתרחש בכנסת ישראל. חבר כנסת נמצא ירוי בלשכתו ועלילה סבוכה עוקבת אחרי האירוע, הסיבות והאשמים. זה הספר שבעקבותיו אני מקים את book4u. 

הפרויקט יאפשר לכל כותב להפיק את ספרו מבלי לקחת משכנתא. תמורת 1500 שקל אכין לכל כותב ספר, מודפס בשחור / לבן ועם כריכה צבעונית. המחבר אחראי לעריכה והגהה ככל שיחפוץ, וכן לגרפיקה של הכריכה. במחיר זה יקבל הכותב גם שלושה עותקים. לאחר מכן, כל ספר שיוזמן, שיירכש, אדפיס אותו לפי דרישה (אפילו ובעיקר עותק בודד) ואשלח לבית המזמין. המחבר הוא שיקבע את מחיר הספר. עלות ההדפסה היא 15-18 שקל לעותק וכל ההפרש הוא תשואה למחבר.

בשלב זה אני מגייס כסף להרים את book4u וזאת במימון המונים כמתואר באתר. תמיכת אנשי ספר חשובה מאוד.

ודרך אגב, הספר "מאה עשרים פחות אחד" נמצא כעת באמזון, בעברית. יש לא מעט ישראלים בארה"ב ואני חושב שהם ישמחו למצוא באמזון ספרי קריאה בעברית. אני מעודד את כולכם לצאת לדרך זו".



כדי לתמוך בפרוייקט של הרצל:
http://www.headstart.co.il/project.aspx?id=4459

@Herzel Frenkel

אז למה כל כך חשוב לנו להוציא ספר?

ישראלים אוהבים לקרוא. הם אוהבים מאוד גם לכתוב, ולראיה – בישראל הקטנה, עם השפה המאוד לא נפוצה שלנו, יוצאים הכי הרבה ספרים בעולם יחסית לגודל האוכלוסיה (אולי רק בנורווגיה יוצאים יותר ספרים באופן יחסי, וגם את זה צריך לבדוק – כי הרי חלק גדול מהישראלים כלל לא דוברי עברית).

למעשה, לישראלים חשוב כל כך שהספר שלהם יצא – עד שהם מוכנים לשלם להוצאות הספרים השונות 20,30 ואפילו 50 אלף ₪ רק כדי שהספר יצא ויגיע למדפים, לשבועיים שלושה.

למה זה חשוב לנו כל כך? למה זה חשוב לך?

בגלל שיש לנו סיפור לספר

אנחנו בנים לאחד הלאומים הכי מעניינים בעולם, בתקופה המעניינת ביותר בתולדותיו מזה 2,000 שנה. חווינו אובדן עצום בשואה, עברנו שמחה אדירה עם הקמת המדינה, התענינו בכור ההיתוך העדתי, נלחמנו, ניצחנו, הפסדנו, איבדנו יקירים, והולדנו דור חדש.

זה הסיפור הלאומי שלנו, וכפועל יוצא  זה הסיפור של כל אחד ואחד מאיתנו. פשוט מהניסיון האישי שלנו, מהזכרונות שלנו. לכל איש יש שם, ובישראל – לכל יהודי יש סיפור.

בגלל שאנחנו רוצים להשאיר חותם בעולם

מי יזכור אותנו כשנמות? מה תהיה המורשת שלנו? במה יוכלו להביט נכדי ילדינו ולהתגאות? אולי בגלל הסיבה הראשונה, השואה והתקומה, אנחנו חרדים שלא נשאיר חותם בעולם, שלא נותיר אחרינו משהו רב משמעות. זו אחת הסיבות שבישראל "חייבים לקנות בית" (בשאר העולם חיים מצויין בשכירות), וזו גם אחת הסיבות שאנחנו חייבים לכתוב ספר. כי ספר חי לנצח. גם שנים קדימה, גם אחרי שאנחנו לא נהיה, המילים שלנו יישארו אחרינו ויותירו מורשת.

בגלל שאנחנו רוצים להשפיע

חשוב לנו להשפיע על העולם סביבנו. חשוב לנו שידעו מה אנחנו חושבים, חשוב לנו שיחשבו שאנחנו חשובים. מי שהוציא ספר בעצם קונה מוניטין. גם ברמה המקצועית (על כך יעיד כמעט כל מי שמתפרנס כעצמאי והוציא ספר), וגם ברמה האישית. אפילו ספר ילדים זה מוניטין. בוודאי שספר ילדים זה מוניטין!

כי יש לזה גם אספקט כלכלי

ספר יכול להיות רב מכר. רב מכר יכול לתת הכנסה טובה, פאסיבית, לאורך שנים. אלה הן אגדות, כמובן, אגדות שלהוצאות הספרים (ולעיתונים שמחוברים אליהן) קל מאוד לטפח. למעשה, הוצאת ספר בישראל היא התאבדות כלכלית - פשוט כי שוק קוראי העברית קטן מאוד, והתמלוגים שנותרים לסופר בישראל הם בגדר הבדיחה.

בדרך כלל האספקט הכלכלי הוא הפוך – הוצאות הספקים גובות עשרות אלפי ₪ מהסופרים וכך מרוויחות יפה מאוד. הסופרים עצמם לא מרוויחים דבר, ואף מפסידים הרבה מאוד כסף ברוב המקרים. מי שבאמת רוצה להרוויח מספרים עושה את זה לא בארץ, אלא באמזון, ולא על ידי הוצאת ספרים אלא על ידי הוצאה עצמית.

אבל את זה לא תקראו בעיתונים. כי הרי מחוברות אליהם הוצאות ספרים.

אז, מה הסיבה שלך לכתוב ולהוציא ספר? 

אשמח לשמוע.